איך קוראים תווים לפסנתר: מדריך צעד אחר צעד למתחילים

כדי לקרוא תווים לפסנתר, לומדים שלושה דברים: איפה כל תו יושב על החמשה (זה אומר לכם איזה מקש ללחוץ), איך כל תו נראה (זה אומר לכם כמה זמן להחזיק אותו), והסימנים בתחילת השורה (המפתח, סימני הסולם והמשקל). הדרך המהירה ביותר להתחיל היא לשנן כמה תווי ציון, לקרוא את כל השאר כצעדים ודילוגים מהם, ולתרגל בערך עשר דקות ביום על יצירות קלות.

המדריך עובר על הכול בסדר שבו תשתמשו בזה בפועל, עם שגרת תרגול בסוף. השאירו את מפת התווים המסומנת על מקלדת הפסנתר פתוחה בלשונית נוספת, כדי להתאים כל תו למקש שלו תוך כדי קריאה.

החמשה: חמישה קווים, ארבעה רווחים

מוזיקה נכתבת על חמשה: חמישה קווים אופקיים וארבעה רווחים ביניהם. את הקווים והרווחים סופרים מלמטה למעלה.

• תו יכול לשבת על קו (הקו עובר באמצע ראש התו) או ברווח (ראש התו נכנס בין שני קווים).
• מעבר מקו לרווח שמעליו, או מרווח לקו שמעליו, הוא צעד: המקש הלבן הבא מימין.
• מעבר מקו לקו הבא (או מרווח לרווח) הוא דילוג: קופצים מעל מקש לבן אחד.
• גבוה יותר על החמשה פירושו צליל גבוה יותר, כלומר רחוק יותר ימינה במקלדת.

האלפבית המוזיקלי משתמש רק בשבעה שמות: דו רה מי פה סול לה סי (C D E F G A B), ואז מתחיל שוב מדו. כך שצעד למעלה מסי מביא אתכם לדו, וצעד למטה מדו מביא אתכם לסי. באותיות הלועזיות הסדר מתחיל מ-A (לה): A B C D E F G.

מפתח סול ומפתח פה

הסימן שבתחילת כל חמשה הוא המפתח. הוא קובע לאילו תווים מתאימים הקווים והרווחים.

מפתח סול (מפתח G)

מפתח סול מסתלסל סביב הקו השני מלמטה, והקו הזה הוא סול (G), הסול שמעל דו האמצעי. לכן הוא נקרא גם מפתח G. יד ימין מנגנת בדרך כלל את המוזיקה שבמפתח סול.

מפתח פה (מפתח F)

שתי הנקודות של מפתח פה יושבות משני צדי הקו הרביעי מלמטה, והקו הזה הוא פה (F), הפה שמתחת לדו האמצעי. לכן הוא נקרא גם מפתח F. יד שמאל מנגנת בדרך כלל את המוזיקה שבמפתח פה.

משפטי זיכרון הם התחלה טובה, אבל אל תעצרו שם. אם צריך לדקלם משפט בכל פעם שרואים תו, הקריאה תישאר איטית. השתמשו בהם בשבוע או בשבועיים הראשונים, ואז עברו לתווי ציון.

החמשה הכפולה, דו האמצעי וקווי עזר

תווים לפסנתר נכתבים על חמשה כפולה: חמשה במפתח סול למעלה וחמשה במפתח פה מתחתיה, מחוברות משמאל בסוגר מסולסל. קוראים את שתיהן בבת אחת: העליונה ליד ימין והתחתונה ליד שמאל.

דו האמצעי יושב בדיוק בין שתי החמשות, על קו נוסף קצר שנקרא קו עזר. כשהוא כתוב במפתח סול, הוא נמצא קו עזר אחד מתחת לחמשה. כשהוא כתוב במפתח פה, הוא נמצא קו עזר אחד מעל החמשה. אותו מקש, אותו צליל, פשוט כתוב בשביל יד אחרת.

במקלדת, כל דו (C) הוא המקש הלבן שנמצא מיד משמאל לקבוצה של שני מקשים שחורים. דו האמצעי הוא הדו הקרוב ביותר לאמצע המקלדת (בפסנתר של 88 מקשים זה הדו הרביעי משמאל, ולכן קוראים לו גם דו4, או C4 בשיטת האותיות).

קווי עזר מאריכים את החמשה בשביל תווים גבוהים או נמוכים מדי. סופרים אותם בדיוק כמו קווים ורווחים רגילים:

• מיד מתחת לחמשה של מפתח סול, ברווח שמתחת לקו התחתון (מי), נמצא רה, ואחריו דו על קו העזר הראשון.
• מיד מעל החמשה של מפתח פה, ברווח שמעל הקו העליון (לה), נמצא סי, ואחריו דו על קו העזר הראשון.

תווי ציון: הדרך המהירה ביותר לקרוא

במקום לזהות כל תו מאפס, לומדים כמה תווי עוגן וקוראים את כל השאר כצעד או דילוג מהעוגן הקרוב ביותר.

שימו לב לדפוס: הדו, הסול והפה מפוזרים באופן שווה, כך שכמעט כל תו של מתחילים נמצא לכל היותר צעד או שניים מתו ציון. מסתכלים על תו, מוצאים את תו הציון הקרוב, סופרים את הצעדים. אחרי כמה שבועות פשוט תזהו את רוב התווים במבט אחד.

דיאז, במול ובקר

המקשים השחורים מקבלים את שמם מהמקשים הלבנים שלידם.

• דיאז (♯) פירושו לנגן את המקש הסמוך מימין (חצי טון גבוה יותר). פה דיאז (F♯) הוא המקש השחור שמיד מימין לפה.
• במול (♭) פירושו לנגן את המקש הסמוך משמאל (חצי טון נמוך יותר). סי במול (B♭) הוא המקש השחור שמיד משמאל לסי.
• בקר (♮) מבטל דיאז או במול ומחזיר למקש הלבן.

דיאז, במול או בקר שכתובים ליד תו הם סימן היתק. הוא חל על אותו תו, באותו מקום על החמשה, עד סוף התיבה, ואז פג בקו התיבה (אלא אם התו קשור בקשת חיבור מעבר לקו). יש דיאזים ובמולים שנופלים על מקשים לבנים: מי דיאז (E♯) הוא פה, ודו במול (C♭) הוא סי. תפגשו אותם בהמשך; בינתיים זכרו רק "דיאז זה ימינה, במול זה שמאלה".

קצב: כמה זמן להחזיק כל תו

הצורה של התו אומרת כמה זמן להחזיק אותו. את הקצב סופרים בפעמות, פולסים קבועים כמו תקתוק של שעון. ברוב המוזיקה למתחילים, רבע מקבל פעמה אחת.

טריק לשני ההפסקים בצורת מלבן: ההפסק השלם כבד יותר, ולכן הוא תלוי מתחת לקו שלו כמו בור; הפסק החצי יושב על הקו שלו כמו כובע.

עוד שלושה סימני קצב שתפגשו ביצירות הראשונות:

• נקודה אחרי תו מוסיפה חצי מהערך שלו. חצי מנוקד נמשך 3 פעמות (2 + 1). רבע מנוקד נמשך פעמה וחצי (1 1/2).
• קשת חיבור היא קו מעוגל שמחבר שני תווים באותו גובה. מנגנים את התו הראשון ומחזיקים אותו למשך הזמן של שניהם יחד.
• קשת לגאטו היא קו מעוגל מעל תווים בגבהים שונים. פירושה לנגן אותם בחיבור רציף וחלק (לגאטו), לא להחזיק אותם.

איך סופרים בקול

סופרים כל פעמה, ואומרים "ו" בנקודת האמצע בין הפעמות: "1 ו-2 ו-3 ו-4 ו". הרבעים נופלים על המספרים; השמיניות נופלות על המספרים ועל ה"ו". מחאו כפיים לשורה של קצב תוך כדי ספירה לפני שאתם מנגנים אותה בכלל. לספור בקול מרגיש מטופש בערך שבוע, וזה ההרגל היחיד שמתקן הכי הרבה בעיות קצב של מתחילים.

משקל ותיבות

המוזיקה מחולקת לתיבות בעזרת קווי תיבה אנכיים. המשקל, שני מספרים זה מעל זה ממש בהתחלה, אומר איך לספור כל תיבה.

• המספר העליון הוא כמה פעמות יש בכל תיבה.
• המספר התחתון הוא איזה ערך תו מקבל פעמה אחת: 4 פירושו רבע, 8 פירושו שמינית.

קו תיבה כפול מסמן סוף של קטע; קו דק ואחריו קו עבה מסמנים את סוף היצירה. סימן חזרה (קו כפול עם שתי נקודות) פירושו לחזור ולנגן את הקטע הזה שוב.

סימני הסולם

סימני הסולם הם קבוצה של דיאזים או במולים שמופיעה מיד אחרי המפתח בכל שורה. במקום לכתוב דיאז ליד כל פה, המלחין שם דיאז אחד על קו הפה בהתחלה, וכל פה ביצירה מנוגן כפה דיאז, בכל אוקטבה, אלא אם בקר מבטל אותו.

הדיאזים מופיעים תמיד באותו סדר, וכך גם הבמולים:

• סדר הדיאזים: פה דו סול רה לה מי סי (F C G D A E B; באנגלית זוכרים אותו בעזרת "Father Charles Goes Down And Ends Battle")
• סדר הבמולים: סי מי לה רה סול דו פה (B E A D G C F, אותם תווים בסדר הפוך; "Battle Ends And Down Goes Charles' Father")

שני קיצורי דרך מגלים את הסולם:

• דיאזים: הסולם נמצא חצי טון מעל הדיאז האחרון. דיאז אחד (פה דיאז) פירושו סול מז'ור. שני דיאזים (פה דיאז, דו דיאז) פירושם רה מז'ור.
• במולים: הסולם הוא הבמול הלפני אחרון. שני במולים (סי במול, מי במול) פירושם סי במול מז'ור. במול אחד הוא החריג שצריך לשנן: הוא פירושו פה מז'ור.

לכל סולם מז'ור יש אותם סימני סולם כמו למינור המקביל שלו, שלושה חצאי טונים מתחת. כך שיצירה בלי דיאזים ובלי במולים היא בדו מז'ור או בלה מינור; הסתכלו על תו הבס האחרון, שהוא בדרך כלל תו הבית של הסולם.

חמשת אלה הם קבוצה הגיונית ללמוד ראשונה. תרגול של הסולם המתאים כמה דקות לפני יצירה מלמד את האצבעות לצפות לדיאזים או לבמולים. במדור הסולמות שלנו יש את כל סולמות המז'ור והמינור, עם אצבוע לכל סולמות המז'ור.

דינמיקה, טמפו ושאר הסימונים

ברגע שאתם יודעים לקרוא את התווים ואת הקצב, שאר הסימנים אומרים איך לנגן אותם.

דינמיקה (כמה חזק)

סימני הדינמיקה הם מילים באיטלקית, בקיצור, מתחת לחמשה (בחמשה הכפולה, בין שתי החמשות).

זווית ארוכה שנפתחת (שנקראת לפעמים "מזלג") או המילה cresc. פירושן להתחזק בהדרגה; זווית שנסגרת או dim. / decresc. פירושן להיחלש בהדרגה. בפסנתר שולטים בעוצמה לפי המהירות שבה לוחצים על המקש, ולכן חשוב שהמקלדת תהיה רגישה למגע.

ארטיקולציה והבעה

• סטקטו (נקודה מעל ראש התו או מתחתיו): קצר ומנותק.
• אקצנט (V שוכב, >): לנגן את התו הזה חזק יותר מהתווים שלידו.
• פרמטה (קשת בצורת עין עם נקודה): להחזיק את התו יותר זמן ממה שכתוב, כמה שמרגיש נכון.
• מספרי אצבוע (מספרים קטנים מעל התווים או מתחתם): האגודל הוא 1, האצבע 2, האמה 3, הקמיצה 4, הזרת 5. אותם מספרים משמשים לשתי הידיים.

טמפו (כמה מהר)

מילות הטמפו מופיעות מעל התיבה הראשונה. Adagio (אדאג'ו) הוא איטי, Andante (אנדנטה) הוא קצב הליכה, Moderato (מודרטו) הוא מתון, Allegro (אלגרו) הוא מהיר. מהדורות רבות נותנות גם סימון מטרונום כמו "♩ = 90", כלומר 90 רבעים בדקה.

סימני דוושה ואוקטבה

• Ped. עם כוכבית (*), או קו סוגריים מתחת לחמשה של מפתח פה, פירושו ללחוץ ולשחרר את דוושת הסוסטיין (הדוושה הימנית).
• 8va עם קו מנוקד מעל התווים פירושו לנגן אותם אוקטבה אחת גבוה יותר ממה שכתוב; 8vb מתחת פירושו אוקטבה אחת נמוך יותר. מלחינים משתמשים בזה כדי להימנע מערימות של קווי עזר.

סימנים נוספים שתפגשו מוקדם

• תיבה חסרה (אנקרוזה): תיבה ראשונה קצרה, עם פחות פעמות ממה שהמשקל קובע. סופרים את הפעמות החסרות בשקט ונכנסים בפעמה הנכונה. יום הולדת שמח ו-Amazing Grace מתחילים שניהם כך.
• סיום ראשון וסיום שני (וולטות): סוגריים שמסומנים 1 ו-2 מעל סוף של קטע שחוזר. בפעם הראשונה מנגנים את סיום 1, חוזרים, ואז מדלגים לסיום 2.
• D.C. al Fine: חוזרים להתחלה (da capo) ועוצרים במילה Fine. D.S. al Fine פירושו לחזור לסימן (ה-segno) במקום להתחלה.
• טריולות: שלושה תווים עם 3 קטן מעליהם, שמנוגנים בזמן של שניים מאותו ערך.
• מרווחים: המרחק בין שני תווים, שנספר לפי שמות התווים כולל שני הקצוות. דו עד רה זו סקונדה, דו עד מי טרצה, דו עד סול קווינטה. על החמשה, טרצה היא מקו לקו או מרווח לרווח.

קריאת אקורדים ושתי ידיים יחד

כשתווים מונחים זה מעל זה בטור, מנגנים אותם באותו זמן. לאקורדים של מתחילים יש מראה מוכר:

• שלושה תווים שכולם על קווים (או כולם ברווחים), מוערמים כמו איש שלג, הם משולש (טריאדה) במצב יסודי, למשל דו, מי וסול (C, E ו-G). טבלת האקורדים שלנו מראה כל אקורד על המקלדת.
• קוראים תווים מוערמים מלמטה למעלה. מזהים את התו הנמוך ביותר, ואז בודקים אם השאר הם דילוגים (טרצות) מעליו.

לשתי ידיים, התחילו בקריאת פרוסות אנכיות: בכל פעמה, מה מנגנת כל יד? תרגלו כל יד לבד עד שזה קל, ואז חברו אותן לאט. אם שתי הידיים יחד מרגישות בלתי אפשריות, נגנו ביד שמאל תו אחד מוחזק בפעמה 1 של כל תיבה בזמן שיד ימין מנגנת את המנגינה, ומלאו את השאר אחר כך.

שיטת תרגול שבאמת בונה קריאה

הקריאה משתפרת בתרגול קצר ותכוף, לא במפגשים ארוכים פעם בשבוע. שגרת עשר הדקות הזו עובדת על כל כלי עם מקשים, אפילו על פסנתר שעל המסך אם עדיין אין לכם כלי.

שגרת קריאה יומית של 10 דקות

1. תרגיל תווי ציון (2 דקות). הצביעו על תווים אקראיים בחמשה (אפליקציית כרטיסיות או דף מודפס מתאימים) וקראו להם בשם בקול בעזרת תו הציון הקרוב. אחר כך מצאו כל אחד מהם במקלדת.
2. קצב (2 דקות). מחאו כפיים וספרו שורה אחת של יצירה חדשה לפני שאתם מנגנים אותה. אמרו את הספירה, לא את שמות התווים.
3. קוראים לפני שמנגנים (דקה אחת). לפני שנוגעים ביצירה חדשה, בודקים: המפתח, סימני הסולם, המשקל, התווים הגבוה והנמוך ביותר, וכל דפוס שחוזר על עצמו.
4. נגינה ממבט ראשון של משהו קל (3 דקות). נגנו יצירה קצרה ברמה אחת מתחת לרפרטואר הנוכחי שלכם, פעם אחת, בלי לעצור כדי לתקן טעויות. שמרו על הפעמה גם אם אתם מפספסים תווים.
5. עבודה על היצירה הנוכחית (2 דקות או יותר). כל יד בנפרד, לאט, ואז יחד.

תוכנית של ארבעה שבועות למתחילים מוחלטים

אחרי זה, נסו יצירה עם סימני סולם: מינואט בסול מז'ור (דיאז אחד) היא מטרה טובה לעוד כמה שבועות.

הרגלים שמאיצים את הקריאה

• אל תכתבו את שם התו מתחת לכל תו. אתם תקראו את השמות, לא את התווים. אם חייבים, כתבו רק את התו הראשון של כל שורה.
• קראו לפי מרווחים, לא רק לפי שמות. שימו לב אם תו עולה בצעד, יורד בדילוג או חוזר על עצמו. כך קוראים מנוסים רואים דפוסים שלמים בבת אחת.
• העיניים על התווים, לא על הידיים. למדו איפה המקשים לפי תחושה, החל מעמדת חמש האצבעות על דו.
• השקיעו את הזמן במה שמשתלם. כמה מיומנויות בודדות (תווי ציון, צעדים ודילוגים, ספירה) עושות את רוב העבודה.
• קראו הרבה מוזיקה קלה. כמות הקריאה חשובה יותר מרמת הקושי. עשר יצירות קלות מלמדות יותר קריאה מיצירה קשה אחת ששיננתם בעל פה.
• נגנו בטמפו איטי ויציב. מטרונום במהירות שבה אתם טועים מעט עדיף תמיד על נגינה מהירה שנעצרת ומתחילה מחדש.

טעויות נפוצות של מתחילים

• בלבול בין המפתחות. תו על הקו התחתון הוא מי במפתח סול אבל סול במפתח פה. בדקו את המפתח בכל פעם שאתם מתחילים שורה.
• שוכחים את סימני הסולם באמצע העמוד. לפני שמתחילים, סמנו בעיגול או בראש כל פה (בסול מז'ור) או סי (בפה מז'ור) שאתם רואים.
• מחזיקים תו לאורך הלא נכון. ראש חלול או מלא הוא ההבדל בין 2 פעמות לפעמה אחת. מחיאות כפיים לפני הנגינה תופסות את זה.
• סימני היתק שנגררים הלאה. דיאז נמשך עד קו התיבה, ואז הוא נעלם, אלא אם הוא מופיע בסימני הסולם.
• קוראים תו אחד בכל פעם. הסתכלו תו או שניים קדימה ממה שאתם מנגנים; העיניים צריכות להוביל את הידיים.

איך אפליקציה יכולה לעזור לקרוא מהר יותר

הקריאה קלה יותר כשמקבלים משוב מיידי על כך שהמקש שלחצתם תואם לתו שבדף. Piano Lessons App (האפליקציה שלנו) מקשיבה דרך המיקרופון של המכשיר, או מזהה את התווים במדויק דרך USB או Bluetooth MIDI אם יש לכם פסנתר חשמלי, ומראה לכם מה היא שמעה, כך שתראו מיד אם ניגנתם מי במקום פה. השיעורים נמשכים 5 עד 10 דקות, בדיקת הרמה מדלגת על מה שאתם כבר יודעים לקרוא, ואפשר להדפיס דפי תווים בקובץ PDF של העיבודים שלנו כדי לתרגל הרחק מהמסך.

אם אתם מעדיפים ללמוד לבד, כל מה שבמדריך הזה עובד עם ספר לימוד מודפס ועיפרון. העיקר הוא מגע יומיומי עם החמשה. כשתהיו מוכנים להוסיף הרמוניה, עברו לטבלת האקורדים.